<h1>ספר התרומות שער מ"ו חלק ה'</h1>
<h2>דף קג.</h2>
וקי"ל כרבי ינאי דאמר עושין אמנה בין בפירות בין בדמים ומקבל הפירות או הדמים שישוו הפירות בשעת פרעון ואע"פ שנתיקרו, ואע"ג דזוזי יהיב זוזי שקיל ומחזי כרבית שרי, דאמרינן מה לי הן מה לי דמיהן, דקי"ל [ב"מ ס"ה ע"ב] כותיה דר' ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן, ופרש"י מה לי אם מקבל בשעת פרעון הן עצמן מה לי דמיהן, הילכך בשעת פרעון יכול לשאול ממנו פירותיו או הדמים שישוו, וכי היכי דאי אית ליה סאה לוה עליה כמה סאין הכי נמי אי אית ליה דמים שרי, כיון שיצא השער. וכדגרסינן בפרק הגוזל קמא [ב"ק ק"ג ע"א] גבי רב כהנא דיהב זוזי אכיתנא ולבסוף כיתנאי איקור וזבנינהו מרוותא, א"ל רב זיל חזי אי כי מזבני לכיתנא אמרי הא כיתנא דרב כהנא שקול זוזי, ואי לא מחזי כרבית ואסיר. וליתא, דרב לטעמיה דאמר עושין אמנה בפירות ולא בדמים וליתא, הילכך בין בפירות בין בדמים מותר לו ליקח ואין בו משום רבית. ודוקא מעות מצויין בידו ויצא השער אבל אם אין לו מעות ויש לו קרקעות או מיני סחורה בביתו שצריך אדם למכור קודם שיוכל אדם לקנות בהן פירות, אין זה נקרא יש לו, דחיישינן דילמא אדהכי והכי דאזיל וזבין לנכסיה דידיה לא משכח תרעיה בשוקא, דתרעא עבידא דמחליפא.
